ליצנות חינוכית

מאת: עמיחי אנקרי – מורה לדרמה, ליצן רפואי ומפתח שיטת הליצנות החינוכית לתלמידים עם צרכים מיוחדים

הליצנות נולדה עם שוטה הכפר אשר הגיע לארמון המלוכה כליצן החצר דרך ליצנות ברחוב, בקרקס ובפסטיבלים שונים ובעשורים האחרונים נכנסה גם לבתי החולים. עם השנים, ליצנות רפואית הפכה להיות נוף בלתי נפרד ממחלקות בתי החולים השונות. מטרות הליצן בבית חולים הן לייצר הסחת דעת, משב רוח מרענן, סיוע בהתמודדות עם כאב ו עם אי וודאות באמצעות שטות ואידיוטיזם.

מאפייניו העיקריים של דמות הליצן:  תמים, אמיתי, פשוט, לא מתוחכם, לא מבין, וכשכבר מבין, לא תמיד מבין נכון, קצת טיפשי וקצת כמו ילד. לא כפוף למערכת, למשמעת, לחוקים ולמסגרת. שפת הליצנות הינה קומדיה פיזית בהגדרה יבשה, וכוללת בתוכה תחומי אומנות רבים ומגוונים מפנטומימה ובובות ועד עבודה עם חפצים ומוזיקה.

בעזרת יכולת ההקשבה והאלתור הליצן יכול להגיע לכל נער/ה על פי דרכם.

ליצנות בחינוך הינו פרויקט שילוב של דמות ליצנית הנכנסת למרחב חינוכי פורמלי ופועלת שם באופן קבוע תהליכי ומתמשך.

בית ספר הוא מקום בו רוכשים תלמידים ותלמידות השכלה. למעשה במפגשים שנוצרים עם ילדים בני גילם ודמויות סמכותיות, הם מפתחים כישורים חברתיים, כישורי שפה, פיתוח עולם רגשי ועוד. המערכת ברורה ובנויה מפיסות זמן התחומות בצלצולים ובהם לומדים כל פעם תחום דעת שונה כאשר מידי פעם ישנם מבדקים ובחינות המבררים אם אכן הידע נקלט – ההירארכיה ברורה.

 

ליצנות בעולם החינוכי
——————————-

ליצן חינוכי בבית ספר הינו איש צוות מו המניין, אך התנהלותו כאחרון התלמידים. הוא דמות חינוכית קבועה בבית הספר, הוא מנהל דיאלוגים עם הצוות החינוכי ושותף לישיבות הצוות וניתוחי מקרה שונים. מבחינת התלמידים, הליצן הוא גם חלק מצוות בית הספר אך בשונה מהם, לא מוטלת עליו אחריות על התלמידים, הוא לא פותר בעיות משמעת ולא מנסה להקנות להם ידע. הליצן מכניס נקודת מבט חדשה במציאות ומייצר תיווך מול  הצוות החינוכי, תיווך מול היומיום ומול  השגרה. הוא משחק איתם בהפסקות, נכנס לשיעורים, צוחק איתם, אוהב אותם ורוכש את אמונם. הוא מבוגר אבל “חלש”, ללא מגננות וללא מסכות. הוא לא נבוך מזה שצריך להסביר לו מספר פעמים כיוון שאינו מבין את החומר הנלמד ואינו מרגיש חלש במידה ומסבירים לו והוא מבין משהו אחר. התלמידים המתקשים יותר, עלולים להרגיש פתאום חכמים יותר לצדו. לעתים, הליצן נכנס לשיעורים, משתתף בשיעור לפי כללי השיעור וכך משמש מודל עבור התלמידים.

בהפסקה הוא יוכל להחזיר את המקום המשחקי הפשוט של חישוק ומקל נטול מסכים או טכנולוגיה. הוא לא תחת ההירארכיה הרגילה בה תלמידים נמצאים אבל הוא צריך להיות קשוב, לא ליצור אנדרלמוסיה למרות שלפעמים צריך לדעת לתת לתלמיד או קבוצה לפרוק מתחים באופן מבוקר. הליצן יידע לזהות את זה ,להיות קשוב למצב.

הוא שם בשביל כל תלמיד ותלמידה שיידעו שהוא רק בשבילם, הוא בא איתם באהבה, בשמחה, בכעס, בשטות ובתמימות שלהם. הליצן החינוכי הינו תפקיד מורכב ,ללא ספק, תפקיד שנע על חבל דק ועדין בבחינה והגדרה אינסופית של נכון או לא נכון. התפקיד דורש הקשבה רבה ובחינה מתמדת של הדברים במגע עם המציאות, אבל אני סבור שהליצן, על דמותו הססגונית והמיוחדת, תתרום רבות למסגרות חינוכיות באשר הן.

על סמך ניסיוני בבית ספר מרום, כחלוץ התחום והרעיון להכניס לבית הספר, ליצנות רפואית ולהתאימה למערכת החינוך המיוחד, אני ממליץ לבתי הספר לבחון את הרעיון, לערוך התאמות לאוכלוסיית תלמידי בית הספר ולתפיסה החינוכית שלו.

בית ספר שיחליט לשלב בתחומו את הליצן החינוכי, מהר מאוד יגלה שדמות אחת יכולה לגלות  בבית הספר עולמות חדשים ושלמים.