לימודי המשך באקדמיה לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית

עפ”י מחקר משנת 2007, ליביה דוד, בהנחייתה של פרופ’ שונית רייטר, אונ’ חיפה

מציאות זו איננה תואמת את גישת איכות החיים המקובלת כיום לגבי האוכלוסיה המדוברת, לפיה יש לאפשר גישה לידע ולהעשרה, אשר תוביל להתפתחות אישית והגשמה עצמית. לכן, אין לחשוב יותר שחינוך מבוגרים הוא תחום ממנו לא יכולים להנות גם אנשים אשר הינם עם מוגבלות קוגניטיבית (רייטר, 1997).

על אף מיעוט התוכניות והמחקרים, מחנכים, הורים ואנשי מקצוע שונים הכירו כבר לפני יותר משני עשורים, בצורך של אנשים עם מוגבלויות  קוגניטיביות לתוכניות של לימודי המשך ( Tashie, Malloy & Lichtenstein, 1998). במדינתנו, צעירים עם מוגבלות קוגניטיביות, אשר שולבו בבתי ספר של החינוך הרגיל או המיוחד, ראו את חבריהם ואחיהם מתגייסים לצבא ואח”כ פונים ללימודים גבוהים. בעולם מוקף טכנולוגיה וידע רב, ובעולם בו לימודים גבוהים אינם נחלתם של יחידי סגולה בלבד, נוצר הצורך בתוכניות מיוחדות ללימודים, המיועדות לאוכלוסיה זו. לכן, בשנים האחרונות, אנו עדים לכך שמוסדות להשכלה גבוהה, מכללות ואוניברסיטאות החלו לפתוח את שעריהן לתוכניות לימודים המותאמות לאוכלוסיה זו, אך מדובר בתוכניות מעטות מדי.

צורך האדם ללמוד משרת צרכים כמו דימוי עצמי חיובי, מימוש הפוטנציאל הגלום בו והגשמה עצמית. הדוגלים בזכויות הפרט עם המוגבלות טוענים כי אוניברסיטה או מכללה הינם מוסדות להקניית חינוך מבוגרים לכלל האוכלוסייה. אי לכך שעריהן צריכים להיות פתוחים לאוכלוסיות שונות של אנשים, לרבות אנשים עם מוגבלות.

במחקר משנת 2007, בהנחייתה של  פרופ’ שונית רייטר באונ’ חיפה נדגמה אוכלוסייה כוללת 61 מבוגרים עם מוגבלות קוגניטיבית, המתגוררים בדיור מוגן בצפון הארץ (חיפה וקריות), כאשר 25 מתוכם לקחו חלק בתוכניות של לימודי המשך ואילו אחרים (36 משתתפים), אשר מעולם לא התנסו בהן. 19 משתתפים עם מוגבלות קוגניטיבית לקחו חלק בקבוצות מיקוד. בנוסף לכך, השתתפו 48 אנשי צוות מקצועיים.

מטרת המחקר היתה לבחון את תפיסותיהם של אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות ואנשי צוות העובדים עימם לגבי לימודי המשך במסגרת של מוסדות אקדמיים. נמצאו ונחקרו תפיסות  הקשורות לנושאים הבאים: תרומתן של תוכניות ללימודי המשך לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית, תחומי הלימוד שיהיו מעונינים ללמוד, קידום בעבודה, התקדמות בתפקוד יום-יומי וכישורי חיים, קשיים וחששות עימם מתמודדים, צורך בסוגי תמיכה שונים וציפיות שיש מתוכנית של לימודים.

תוצאות המחקר מוכיחות כי ישנם תחומים שונים אשר אנשים עם מוגבלות מעונינים ללמוד במסגרת לימודי ההמשך שלהם: מיומנויות אקדמיות (קריאה, כתיבה, וכו’), כישורי חיים (מיומנויות יום-יום, מעבר לדיור, וכו’), לימודי העשרה (גיאוגרפיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אומנות וכו’), והתמחות מקצועית (טיפול בילדים, טיפול בזקנים, בתי קפה, ניהול וכו’).

ט’, סטודנט עם מגבלה אשר למד בתוכנית לימודי המשך אמר: ” אני רוצה להשכיל את עצמי כדי להצליח, להיות במעמד גבוה יותר בחיים…. ללמוד יותר כדי להתקדם בעבודה…. “אני עוזר מנהל לוגיסטיקה במפעל, תפקיד הדורש אחריות רבה. אני לא תמיד מבין הכל, כמו המנהל שלי כי הוא למד. הייתי רוצה ללמוד גם והמנהל שלי אמר שאני מסוגל.”

תוצאות המחקר מראות כי אנשי הצוות תופסים את לימודי ההמשך כתורמים בתחומים שונים לחייו של אדם עם מוגבלות קוגניטיבית:  התפתחות אישית ומימוש אישי, איכות חיים, שיפור מיומנויות וכישורי חיים הקשורים לפיתוח עצמאות. לימודים יכולים לקדם את האנשים עם המוגבלות בעבודה, בדיוק כמו כל אדם ללא מוגבלות, ולתרום למעבר מוצלח יותר לסידור חוץ ביתי וקידום מיומנויות העצמאות. כך גם אנשים עם מוגבלות תופסים את הלימודים כתורמים בתחומים של התפתחות אישית ותפקודית, התפתחות מקצועית ומיומנויות עבודה, שיפור התפקוד היום-יומי וכישורי חיים.

יישום הממצאים אשר תוארו במחקר, יכול ליצור סביבת לימודים תומכת ויעילה לסטודנטים עם צרכים מיוחדים.  המטרה היא לאפשר לימודי המשך איכותיים, ומתן הזדמנות שוויונית ע”י שיפור איכות ההוראה והתאמתה לכל הסטודנטים,  וכך מתן הזדמנות להכנה תעסוקתית מתאימה ורכישת כישורים מקצועיים.  נושאים נוספים אשר הוזכרו בפי אנשי צוות ואנשים עם מוגבלות כגורמים הקשורים לתוכניות הלימודים והינם חשובים להצלחת האנשים עם המוגבלות בתוכניות עצמן הם: 1. תחושת אוטונומיה: 2. מיומנות של פתרון בעיות 3. התמדה 4. ערוצי תקשורת חיוביים ויחסי אנוש.

תקופת המעבר מבית הספר אל החיים שאחרי (transition) מהווה אתגר עבור אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. זכותו של אדם עם מוגבלות להשלים את השכלתו, לקבל מידע, להעשיר עצמו בידע, ללמוד אסטרטגיות למידה, כישורי חיים, והכנה לחיים עצמאיים בתחומי התעסוקה(Williams & O’Leary, 2001) . המציאות בימינו היא שאדם עם מוגבלות איננו יכול לממש את זכותו לבחור אם להמשיך ללמוד, כמו כל אדם אחר.

מטרות התוכניות המותאמות לסטודנטים עם מוגבלות קוגניטיבית הן לימוד מיומנויות חברתיות, מיומנויות למידה, ומיומנויות ספציפיות הקשורות לעולם התעסוקה, כדי שהאדם יוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. כמו כן, ישנה ציפייה מתוכנית של לימודי המשך לאוכלוסיה זו: ללמד בחירה, ללמד לתכנן ולהוציא לפועל את התוכנית, תרומה להערכה עצמית של האדם, מודעות לחולשות ולכוחות של האדם, למידת סנגור עצמי, וכו’.

גאג’אר ( Gajar, 1998) מצא כי לימודי המשך משפרים את היכולת של אנשים עם מוגבלות להבטיח לעצמם תעסוקה הולמת. סיכוייו של אדם עם מוגבלות למצוא עבודה בהתאם ליכולתו כמעט מוכפלת כאשר הוא לוקח חלק בלימודי המשך. ההסבר, לדעתו טמון בבשלות של מבוגר עם צרכים מיוחדים להתמודד עם אתגרים המוצבים בפניו בלימודי המשך, וכך להכיר בכוחותיו, מגבלותיו וצרכיו, לפתח יכולת של סנגור על עצמו, ולהתאים את התמוכות והשירותים להם הוא זקוק כדי להשיג את מטרותיו.

לסיכום, ישנה דרישה להסיר מחסומים בין קבוצות האוכלוסיה השונות מתוך מגמה לשילוב ואינטגרציה גם בלימודים גבוהים. השכלה ויכולת ללמוד הינן הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על פערים סוציו-כלכליים. לכן השכלה בכלל ושיקום תעסוקתי בפרט, מספקות לפרט כלים להתמודדות עם התנאים המשתנים של העולם המודרני, שיפור בדימוי העצמי ואפשרות למציאת עבודה מכניסה יותר. לכן, זכותם של אנשים עם מוגבלויות להשתלב בתוכניות של לימודי המשך על מנת להשתלב בצורה טובה בקהילה ולהעלות את רמת איכות חייהם.

 

ביבליוגרפיה:

• רייטר, ש. (1997). חבר חריג במערכות הרווחה, הבריאות והחינוך. גסטליט חיפה בע”מ.
• Gajar, A. (1998). Postsecondary education. In F. Rush & J. Chadsey (Eds.). Belmont, CA: Wadsworth.
• Tashie, C., Malloy, J. & Lichtenstein, S. (1998). Transition or graduation? Supporting all students to plan for the future. In C. Jorgensen (Ed.), Restructing high school for all students (pp. 233-260). Baltimore: Paul H. Brookes.
• Williams, J.M. & O’Leary, E. (2001). What we’ve learned and where we go from here. Career Development for Exceptional Individuals, 24, 51-71.