להיות מנחת אומנה

תפקיד מנחת האומנה מתחיל בשם. שם של ילד. לעתים מדובר בתינוק או בילד צעיר, לעתים בבני נוער ולפעמים גם באחים ואחיות. מאחורי כל שם מסתתר עולם שלם. אך מה שמייחד את כולם הוא הצורך למצוא עבורם בית חם.

עבורי, התפקיד מתחיל במחשבות, לעתים בדמעה ותמיד עם תחושה של אחריות גדולה.
זה מתחיל בידיעה שהילד אינו יכול לגדול עם הוריו, וכמה שקשה המחשבה… זה מתחיל בחיפוש אחר משפחה שתוכל לקבל אותו לחיקה, להכיל את עברו ולהשפיע על עתידו.

התהליך מתחיל בשיחת היכרות, לשמוע מי הילד, מה הוא אוהב לאכול, מה עוזר לו להירדם, איזה משחקים משמחים אותו. מהיכן הגיע, מה עבר עליו ומיהן הדמויות החשובות בחייו. לדעת מה מעלה חיוך על פניו ובפני מי יכול לפתוח את לבו.

להיות מנחת אומנה זה לחשוב על הילד שלך שישן בחדר הסמוך, מכוסה, מוזן ומוכל, יודע שכאשר יקרא יהיה מי שיענה, ולחשוב על הילדים שאינם מקבלים את הדברים הבסיסיים הללו, שעבורנו כלל לא נחשבים כמותרות. זה אומר למצוא את האנשים המיוחדים שיעניקו לילדים את כל אלו.

זה אומר לעמוד בכל פעם מאחורי דלת אחרת ולגלות מאחוריה פרצופים מחייכים, משפחות מלאות נתינה והתרגשות, ולהרגיש שיש תקווה.

להיות מנחת אומנה פירושו ללוות ילד או ילדה ביום כניסתם לביתם החדש, לדעת שלצד הציפייה וההתרגשות יש גם המון פחד וכאב.

לדעת שהמשימה היא להעניק לילד משפחה והזדמנויות חדשות ותמיד לשמור את משפחתו הביולוגית קרובה ללבו, אם בביקורים ואם בתמונות וסיפורים. להכיל את הגעגוע ולתרגם אותו כשהוא מופיע מאחורי מסכות של התנהגות תוקפנית או מרצה.

לראות אחים אומנים שצומחים להיות אנשים אמפתיים, ערכיים ורגישים לאחר. ללוות הורים אומנים שלומדים להגדיר מחדש את הורותם, להטמיע ילד חדש בביתם מבלי לבטל את זהותו ועברו, להכיל ולא לשפוט, לאהוב ולקבל אותו ללא תנאי, ולגרום לו להאמין שהעולם יכול להיות מקום בטוח וצפוי.

להיות מנחת אומנה פירושו ללכת לישון עם מחשבות על הילדים הללו ולקום איתן בבוקר, לחשוב עליהם ברגעים יומיומיים רנדומליים ובימים כמו חגים וימי הולדת, לחשוב על ההזדמנות שקיבלו להיות חלק ממשפחה אחרת, נוספת, ולהגיד תודה על כך שישנם אנשים שבזכותם התפקיד שלי יכול להתקיים ועתידם של ילדים רבים יכול להשתנות.